התלמוד הוא יצירתו החשובה ביותר של העם היהודי לאורך הדורות. הוא מקור הא אכזב לפסיקת ההלכה, ולעולמות הערכיים וההגותיים של יהודים שונים לאורך הדורות. קשה להגזים בחשיבותו לעיצוב ושימור התרבות היהודית. התלמוד נוצר לפני כאלף וחמש מאות שנים ומסורת הלימוד שהניב ספרות משנית ענפה, כולם נכתבה בידי גברים. בחמישים השנים האחרונות נשים החלו ללמוד תלמוד והגיע הזמן שתיווצר גם פרשנות נשית לתלמוד. סידרת "דורשות טוב" היא פרשנות לתלמוד שנוצרת על-ידי קבוצת נשים.
אנחנו ערות לתפקיד ההיסטורי שלנו ולזכות הגדולה לחיות בדור שבו ניתן לנו כנשים ללמוד תורה ולהוסיף את קולנו הנשי למקהלת הקולות הגבריים המפרשים את התלמוד מאז יצירתו. אנחנו מקשיבות לקולות המושתקים והלא-נשמעים, שואלות מהן נקודות המבט שלא ניתנו להן תשומת לב, ומשתדלות להנכיח אותם. הפרשנות מערבת בין שכל לרגש, בין נסיון החיים לטקסט, ובין האמונות השונות של המשתתפות.
"דורשות טוב" נוצר על ידי קבוצת נשים הלומדות יחד. בכל שנה מתאספת קבוצת נשים דתיות וחילוניות מכל הזרמים, "יוצרות ניגון", במדרשה באורנים, ולומדת סוגיות שונות מהתלמוד הבבלי. אנחנו מתעדות את הלימוד במליאת הקבוצה ובחברותות (קבוצות קטנות) וזהו חומר הגלם ממנו שואבת אליזבט, מנחת הקבוצה, כדי לכתוב את הפירוש הרציף לסוגיות שנלמדו. כל פרק מורכב מתרגום התלמוד לעברית (בעזרת תרגום שטיינזלץ) ופירוש התוכן "במילים אחרות", כלומר באור הכתוב בתלמוד. בהמשך מופיע חלק "מדרש הבית" ובו אנחנו מתייחסות לטקסט מנקודת המבט האישית והנשית שלנו. לפעמים אנחנו גם מוסיפות עיון בטקסטים אחרים, מן התלמוד, משירה והגות מודרנית ועוד, המתייחסים לטקסט ומאירים עליו עוד נקודת מבט. לסיום הלימוד שלנו, אנחנו כותבות "מדרשי פסוק" שהם התייחסויות אישיות ולפעמים אסוציאטיביות לטקסט. פרקים רבים בכל אחד מהספרים מביאים לקט מפרי יצירתנו ב"מדרשי הפסוק".
משולבים בספר זה ז'אנרים שונים של כתיבה, ואנו מסרבות לקבל היררכיה לפיה המקרא, המשנה והתלמוד חשובים או מעניינים יותר ממאמרים של נשים הכותבות היום או מטקסטים ספרותיים רלוונטיים לנושא. ארון הספרים שלנו פתוח, מתמלא ומתעשר תדיר.
הספר ניתן להורדה בחינם כקובץ PDF בלחיצה על הקישור שמעל.תקציר:הפרק הנידון בחיבור זה, פרק חמישי של מסכת כתובות, עוסק בחובות וזכויות האישה במסגרת הנישואים ועם פקיעתם בגירושיה או במות הבעל, בתקופה בה עוצבו והוגדרו תפקידי המגדר ביהדות, במאות הראשונות לספירה. ברור שהנחת היסוד של הטקסט איננה שוויון בין האיש לאישה במסגרת הנישואים. מדוע אם כן לעסוק בכל זאת בטקסט העתיק הזה? ראשית, יש להבין את שורשי אי השוויון בין נשים לגברים כדי לשנות מצב זה, שעודנו מעצב את מציאות חיינו היום. כמו כן, מעניין להיווכח בכך שלמרות הנחת עליונות האיש על אשתו, התלמוד מתעקש על זכויות בסיסיות לאישה ובעצם דואג לכך שצורכי האישה יסופקו על ידי בעלה תמורת עמידתה בתנאי הסכם הנישואים. האמצעי העיקרי להבטחת זכויות האישה היא הכתובה שבה הבעל מתחייב ל"שארה כסותה ועונתה" (שמות כא, י) של האישה כלומר לקורת גג, בגדים ויחסי מין. המזון נכלל בהגדרות אלה על פי הנאמר בפרק זה. הכתובה היא מסמך משפטי שאין להגזים בחשיבותו, והאישה יכלה לתבוע את זכויותיה בבית דין אם בעלה לא מילא אחר חובותיו המוגדרים שם. מצד שני, אישה שלא מילאה את חובותיה כלפי בעלה, היתה עלולה לאבד את כתובתה וזה היווה אמצעי למשטורה. הכתובה גם מבטיחה את זכויותיה של האלמנה והגרושה למשך כשנה מפקיעת הנישואים, כדי להבטיח שהאישה לא תשאר חסרת כל.
הפירוש שלפניכם נוצר על-ידי קבוצת נשים דתיות וחילוניות מכל הזרמים, הלומדות ביחד תלמוד וטקסטים נלווים וגם כותבות מדרשים. אנחנו לומדות תלמוד בקבוצת "יוצרות ניגון" של המדרשה באורנים, שנוסדה לפני יותר מעשור. פירות הלימוד של שנת תשע"ט (2021) נערכו לחיבור זה שיש בו תרגום ופיסוק של הטקסט התלמודי, הסבר במילים אחרות, מדרש הבית שהוא הפרשנות שלנו התורמת מבט נוסף על הטקסט הנלמד, ומדרשי פסוק שיובאו בשם כותבותיהם. .
הספר ניתן לרכישה בלחיצה על הקישור שמעלתקציר:פרק א במסכת בבא בתרא בתלמוד הבבלי עוסק ביחסי שכנים וקהילות. זהו נושא אקטואלי בכל עת. יחסי שכנות יוצרים תמיד שאלות של גבולות ושל הפרדות. אך הם גם מטאפורה לכל סוג של שותפות, בכל ממד: בתוך הבית, בין אחים ואחיות ובין בני זוג; מחוץ לבית, בין בני חצר אחת; בין חברים וחברות של קהילה אחת; ובין תושביו של מקום יישוב. שכנות יש גם בין מדינות ויישויות לאומיות. הדיונים המורכבים בפרק זה יכולים להוות בסיס לדיון בכל אחד מממדים אלה, מהפרטי לגמרי, בין אדם לשכנו, ועד לפוליטי, בין עמים החולקים את אותה האדמה; ובאמצע – שאלות לגבי התנהלות בקהילה, כגון מה מותר לרוב לכפות על המיעוט ומתי יש לנהוג להיפך? מהם המוסדות ההכרחיים לקיומה של קהילה מתפקדת? איך משתייכים לקהילה וכמה זמן דרוש לכך? איך בונים שותפות ראויה ומה נחוץ לשם כך? מה קורה כאשר שותפות אינה הרמונית ויש רצון להגביל או לפרק אותה? איך מגדירים ובונים גדרות שישמרו על השותפות? כל זה נדון בפרק המרתק והאקטואלי הזה.
הפירוש שלפניכם נוצר על-ידי קבוצת נשים דתיות וחילוניות מכל הזרמים, הלומדות ביחד תלמוד וטקסטים נלווים וגם כותבות מדרשים. אנחנו לומדות תלמוד בקבוצת "יוצרות ניגון" של המדרשה באורנים, שנוסדה לפני יותר מעשור. פירות הלימוד של שנת תשע"ט (2019) נערכו לחיבור זה שיש בו תרגום ופיסוק של הטקסט התלמודי, הסבר במילים אחרות, מדרש הבית שהוא הפרשנות שלנו התורמת מבט נוסף על הטקסט הנלמד, ומדרשי פסוק שיובאו בשם כותבותיהם. .
הספר ניתן לרכישה בלחיצה על הקישור שמעלתקציר:אילו יכולנו לקרוא את המשנה "האשה נקנית בשלש דרכים ... בכסף בשטר ובביאה" כעניין שאין לו קיום במציאות ואין לו השלכות מעשיות - היה הטקסט הזה הרבה פחות כאוב, חשוב ומעניין. ואולם, בחברות דמוקרטיות נשים עדיין נאבקות על מעמדן, גם במדינות הכי "מתקדמות". במקומות אחרים הן לא זוכות אפילו להצהרה על מעמד שווה לגברים. לתפיסה שאישה "קנויה" לבעלה יש השלכות מרחיקות לכת על נשים בכל העולם גם היום.
המקור השני לצער ולכאב הוא שבמדינת ישראל כיום, זהו הטקסט שעליו נשען החוק המסדיר את מעמדם האישי של נשים וגברים יהודים, ואת היחס ביניהם בנישואים, ובעיקר בגירושים. אמנם, כל עוד בני זוג חיים יחד בשלום ובנחת, אין זה משנה מהו ההסדר שהפך אותם לזוג. הם יכולים לקיים מערכת יחסים שוויונית. ואולם בישראל, הדמוקרטית לפי הצהרתה, נשים וגברים אינם שווים בפני החוק, כי נשים עדין נקנות לבעליהן, שנקראים כך כי הם אכן הבעלים של נשותיהן. הדברים מתנהלים כאילו לא עברו אלפיים שנה מאז נקבעה משנה זו. אדרבה, מגמת הפונדמנטליזציה של הרבנות גורמת לכך שמעמדן של נשים בישראל הולך ורע, ומספר הנשים הנאלצות "לקנות" גט ולוותר על זכויות ממוניות רק כדי להשתחרר מזוגיות לא רצויה, הולך וגדל.
בשנת תשע"ח למדה קבוצת "יוצרות ניגון" במדרשה באורנים את משנה א במסכת קידושין ואת רוב הסוגייה על משנה זו בתלמוד הבבלי. בקבוצת "יוצרות ניגון" לומדות יחד נשים דתיות וחילוניות, אימהות וסבתות, אלמנות, גרושות, נשואות באושר (או פחות), מטפלות בבן זוג חולה, וגם יחידות. אנו משלבות בלימוד טקסטים הגותיים וספרותיים הקשורים בנושא הנלמד בתלמוד, כותבות מדרשים משלנו ומתעדות את הלימוד. נסיון חיינו, גם הוא חלק מן הלימוד. משולבים בספר זה ז'אנרים שונים של כתיבה, ואנו מסרבות לקבל היררכיה לפיה המקרא, המשנה והתלמוד חשובים או מעניינים יותר ממאמרים של נשים הכותבות היום או מטקסטים ספרותיים רלוונטיים לנושא. ארון הספרים שלנו פתוח, מתמלא ומתעשר תדיר.
המדרשה באורנים והויה טקס ישראלי הם גופים העוסקים, בין השאר, ביצירת אלטרנטיבה תרבותית ומשפטית לנישואים וגירושים יהודיים שוויוניים ולהם התודה על התמיכה בכתיבת ספר זה.
הספר ניתן לרכישה בלחיצה על הקישור שמעלתקציר: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. (סנהדרין עא ע"א) חוכמה רבה חבויה במילים אלה הלוקחות חוק מקראי בעייתי מבחינה מוסרית, מונעות את יישומו ובו זמנית עוסקות בו כמקור לדיון ערכי ורגשי על יחסי הורים וילדים, התבגרות מינית, התמכרויות ועוד. הוא מאפשר לנו, נשים דרשניות, לעסוק ביחסינו עם הורינו, עם ילדינו, בחוויות חיים מורכבות ומכוננות. מעניין גם ללמוד את דרך ההתייחסות של חז"ל להלכה שהם רואים בה חוק לא מוסרי. אנחנו סבורות שזו עשויה להיות דרך להתמודד היום עם חוקים מקראיים או הלכות שנראים לנו בלתי מוסריים, כמו חוק בן סורר ומורה. פרק ח' במסכת סנהדרין המפורש בחוברת זו דן גם בחוקים שנועדו למניעת פשעים חמורים: דין גנב הנכנס בהיחבא ומפתיע את בעל הבית החושש לחייו ודין רודף שנועד למנוע רצח ואונס בכל מחיר. בעת הלימוד, בתקופת אינתיפדת סכינים, והסתה קשה של קבוצות שונות בחברה הישראלית זו כנגד זו – הלימוד הזה היה אקטואלי באופן כאוב. הפירוש נכתב על-ידי קבוצת עמיתות הנקראת "יוצרות ניגון" במדרשה באורנים, בשנת תשע"ז, בהנחיית ד"ר אליזבט גולדוין. אנחנו ערות לתפקיד ההיסטורי שלנו ולזכות הגדולה לחיות בדור שבו ניתן לנו כנשים ללמוד תורה ולהוסיף את קולנו הנשי למקהלת הקולות הגבריים המפרשים את התלמוד מאז יצירתו לפני כאלף וחמש מאות שנה. אנחנו מקשיבות לקולות המושתקים והלא-נשמעים, שואלות מהן נקודות המבט שלא ניתנו להן תשומת לב, ומשתדלות להנכיח אותם. הפרשנות מערבת בין שכל לרגש, בין נסיון החיים לטקסט, ובין האמונות השונות של המשתתפות.