אתיקה של עזרה לאנשים שרוצים למות - התפרסם בכתב העת "גרונטולוגיה וגריאטריה" כרך מ"ב מס. 1

תקציר: המאמר עוסק באתיקה של מצבים בהם אנשים סובלים מבקשים מזור לסבלם, אך אנו נמנעים מלעזור להם משום שהדבר נבצר מאתנו מסיבות חוקיות, אתיות ורגשיות (וגם דתיות). כבסיס לדיון בסוגיה זו מוגדרת מטרת הרפואה בימינו: לרפא אנשים ממחלתם, להקל על סבלם, להועיל להם ולא להזיק. מוצע שמטרת הרפואה אינה עוד להאריך חיים, לפחות לא בכל מצב.

בטיפול באנשים המבקשים להקל על סבלם הגופני ו/או הרוחני, גם במחיר מותם, קיים רצף בין סדציה פליאטיבית, אותנזיה פסיבית, אותנזיה אקטיבית ומוות במרשם רופא. המשותף להם הוא שכוונת המעשה אינה הריגת אדם, אלא הקלה על סבלו בכל דרך אפשרית. כמו כן, הדבר שהורג את האדם במקרים אלה הוא בראש וראשונה מחלתו או סבלו, גם אם הוחדר לגופו חומר המחיש את מותו. אף שסדציה פליאטיבית ואותנזיה פסיבית לגיטימיות במדינת ישראל, בניגוד לאותנזיה אקטיבית ולמוות במרשם רופא, קשה להצדיק מצב זה מבחינה אתית. עם זאת , יש למצות את השימוש בסדציה פליאטיבית ואף לשקול הפסקת אכילה ושתייה לחולים שרוצים למות ומסוגלים לכך.

כך או אחרת, יש לדון עם החולה בתכנית הטיפול ובהעדפותיו כל עוד הדבר אפשרי, יש לעודד הכנת צוואות חיים וכן לפתח מיומנויות של שיחה עם אנשים סובלים, בני משפחותיהם והצוות המטפל. האדם עצמו יודע טוב מכולם מה טוב לו, ולכן יש לעשות את המרב כדי לברר את רצונו ולפעול בהתאם לכך. אבל כל זה צריך להיעשות תוך התחשבות גם ברגשות ובערכים של הרופאים והצוותים המטפלים ובשיתוף פעולה עם בני משפחה. המאמר סוקר עקרונות אתיים שיכולים להוות כלי עזר להחלטות בשאלה כיצד נכון לנהוג בכל מקרה ומקרה כדי להעניק "מוות טוב" במידת האפשר לאנשים בסוף חייהם.

Ethics of Helping People Who Want to Die - Published at the "Gerontology and Geriatrics" magazine in Hebrew

Abstract: This article deals with the ethics of caring for people that are suffering intolerably and seeking help, yet we avoid helping them because of legal, ethical and emotional (or religious) reasons.

A definition of the purpose of medical care nowadays is suggested: To cure people from their diseases, relieve their suffering, beneficence, and avoid doing harm. Medical care is not aimed at prolonging life, at least not in all cases.

In caring for people that seek relief from their intolerable suffering, physical or existential, even by means of dying, palliative sedation, passive and active euthanasia and assisted suicide might be chosen. The intention of all these actions is not killing the person, but relieving his/her suffering. The death cause is the disease or the intolerable suffering even if death was precipitated by medication. Palliative sedation and passive euthanasia are legal in Israel, while active euthanasia and assisted suicide are not. This situation might not be ethically valid. However, one should consider effective use of palliative sedation and even recommending conscious patients who want to die to stop eating and drinking.

In all cases the patient must be consulted in all medical decisions as long as it is possible, living wills should be encouraged, and dialogic skills must be developed for caring teams, families and patients. Since no one knows better than the person himself what is best for him/her, the best should be done in order to clarify the patient's wish and act upon it. Yet this should be done with consideration for the feelings and values of doctors and caring teams and in cooperation with the patient's family. The article surveys various ethical tools that may help in specific end of life decisions that can give people a "good death".

כוחו של טוּב הלב – רצפה בת-איה במדרשו של לוינס
תקציר: במאמר זה נראה כיצד התייחס לוינס אל דמויותיהם המקראיות של איוב ושל רצפה בת-איה כשני מודלים אפשריים ושונים של תגובה אנושית לסבל בלתי מוסבר ובלתי ניתן להצדקה. בשונה מאיוב השוקע בסבלו, רצפה בת-איה מגלמת את טוּב הלב הבוטח שהוא נקודת האור היחידה הנותרת בעולם שאיבד כל צורה של עולם. היא מופת לזיק האנושי שאינו אובד גם בעולם שכולו רוע, ולכן, בזכות מעשיה מאפשרת שלא לאבד תקוה בנצחון הטוב, שלא לשקוע בייאוש מוחלט.
פורסם בספר "Levinas Faces Biblical Figures", בעריכת יעל לין, בהוצאת ספרי לקסיגטון אנגליה, עמ’ 79-94. בספר המאמר כתוב באנגלית. מובא כאן התרגום לעברית של המאמר.
The Power of Goodness – Ritzpah Bat Aiah in the Interpretation of Levinas
Abstract: In this article I explore Levinas' interpretation of Job and Ritzpah Bat Aiah , two Biblical protagonists who portray two different models of human response to evil and to incomprehensible suffering. Job is self-centered on his own righteousness and unjust suffering, while Ritzpah Bat Aiah embodies goodness confidently manifested in spite of her own grief. She personifies goodness as the only spark remaining in a world of darkness, in a world that lost its worldliness. Thus, she allows one not to lose faith in goodness, not to sink into total despair.
Published in the book "Levinas Faces Biblical Figures", Yael Linn (ed.), Lexington Books, U.K. pp. 79 – 94, in English.
היהדות כשליחות אוניברסלית בהגותו של עמנואל לוינס
תקציר: במאמר זה אסקור כמה היבטים בהשקפתו של לוינס על תפקיד היהודים והיהדות בעולם ויחסם למי שאינו יהודים, כפי שהוא מבטא אותה בכתיבתו היהודית, ואבחן עמדה זו, שהיא פתוחה לאוניברסלי, כמקור השפעה וכמושא לשליחות, בלי לאבד את ייחודיותה ושליחותה.
דת ומוסר בהגותו היהודית של עמנואל לוינס - התפרסם בכתב העת "דעת"

תקציר: התפיסה הרווחת בישראל היום, היא שיש התנגשות בין דת למוסר. התנגשות זו מתבטאת בין השאר בשימוש במונחים "דת" לשם ציון תחום היחסים שבין אדם לאלוהיו בלבד בשונה מן השימוש במונח מוסר לציון יחסים ראויים בין בני אדם. נקודת המוצא של המאמר היא שתפיסה בינארית זו אינה הכרחית ואדרבה, ניתן למצוא ביטויים מרכזיים של תפיסה של קשר בלתי נפרד בין דת למוסר במקרא ובספרות חז"ל.

זו התשתית לדיון ביחסו של לוינס לקשר שבין דת למוסר. טענתי המרכזית היא שעמדתו של לוינס אינה רדוקציה של הדת לאתיקה, כי אם תפיסה של קשר ותלות הדדית, בלתי ניתנת להפרדה ביניהם. המוסר הנפרד מן המימד הטרנסצנדנטי שלו הוא תאור חלקי ושגוי מבחינה פנומנולוגית וחלש מבחינה מעשית. מנגד, דת המתנתקת מהשלכותיה האנושיות והמוסריות מסוכנת ומנוגדת לעצם הרעיון והמטרה של הטרנסצנדנטי שהיא הפניה של אדם אל עבר אחריותו לזולתו. הדיון במאמר מתמקד בניתוח חלק משיעורו התלמודי של לוינס "אל עבר האחר" (מתוך ספרו תשע קריאות תלמודיות) ובמונח "קדושה" כדוגמה למונח "דתי" המתאפיין דווקא בסוג היחסים הבין-אישיים שהוא נועד לעצב.

לחידוש ורענון התפיסה של קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה בין דת ומוסר, כדוגמת גישתו של לוינס עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המציאות הישראלית.

Religion and Moral in Emmanuel Levinas's Jewish philosophy - Published at the "Daat" magazine in Hebrew

Abstract: Religion and Moral in Emmanuel Levinas's Jewish philosophy. Religion is considered as referring to a person's relationship with God or the transcendental, while moral refers to inter-human relationships. These notions are often thought as indifferent or even conflicting with each other. But there are many Biblical and Rabbinic texts who show an essential and even an inter dependence between them.

Emmanuel Levinas's approach to the relationship between religion and moral continues this perspective of inter dependence between them. In this article I focus on his "Jewish" texts: I analyze part of his Talmudic Lecture "Towards the Other" (Nine Talmudic readings) and the way he defines the notion of sanctity, which is usually considered as essentially religious. For Levinas, thinking of moral that has no transcendental dimension is phenomenologically wrong and is week in its capacity to influence actual behaviour in the world. On the other hand, and as the fundamental essence of religion is to shape ethical relationships between people, religion actions that ignore their human ramifications is not only dangerous, as they might cause damage to other people, but are also religiously wrong.

I think that renewing this traditional view of inter dependence between moral and religion such as Levinas does might have important implications on contemporary Israeli life.

סקירת ספר:"David Brézis, Lévinas et le tournant sacrificiel, Paris, Hermann, 2012", עיון סב, ניסן, תשע"ג, עמ’ 183 – 188.
תקציר: ספרו של דוד ברזיס, לוינס ומפנה ההתקרבנות, הוא תוספת חשובה ומצוינת למחקר כתבי עמנואל לוינס. זהו מחקר מעמיק ויסודי, שטיעונו המרכזי הוא שיש פער ניכר ומשמעותי בין הגותו הבשלה של לוינס, כפי שהיא באה לביטוי בספר כוליות ואינסוף לעומת הגותו המאוחרת שהספר אחרת מהיות מייצגו. את הפער הזה אפשר לאפיין כמעבר מאתיקה - שבה יש מקום לסובייקט, לבית, לנסיגה של העצמי לתוך עצמו כדי להיפתח אל עבר האחר - אל עבר אתיקה אלימה שבה האני "נבלע" בתוך אחריותו האינסופית, הופך לבן ערובה שלה ושל האחר. השפה ובפרט, המושגים המאוחרים של האתיקה של לוינס נעשים דוחקים עד כדי אלימים לעצמי. הכותבת שותפה לביקורת האלימות העצמית של לוינס המאוחר, אך מסתייגת מאפיונה כביטוי של השפעה נוצרית הנוגדת את היהדות.